גמרא
פירוש
דְּרַבִּי סָבַר טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה סָבַר טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן.
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה אאֵינָהּ מָמוֹן אֶלָּא הָכָא בְּמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ קָא מִיפַּלְגִי.
וְאִי טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן מָה לִי הוּרְמוּ מָה לִי לֹא הוּרְמוּ.
אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְרַבִּי קַנְסוּהּ רַבָּנַן לְגַנָּב כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיגְנוֹב וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פיסקא: קונם כהנים כול׳ אלא הינו טעמא דרבי כול׳ – פירוש: לאו בטובת הנאה קא מיפלגי דאיכא למימר דרבי סבר טובת הנאה אינה ממון והאי דקאמר דמשלם דמי כולו דקנסוהו1 לגנב כי היכי דלא ליגנוב ור׳ יוסי ביר׳ יהודה סבר טובת הנאה ממון והאי דקאמר אינו משלם אלא דמי חולין שבו דקנסוהו2 לבעל הבית כי היכי דלא לישהי לטיבליה.
משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דקאתי למיסריה עליהון שויוה עפרא בעלמא – ראיתי כתוב בספר הישר ולויים דקתני לר׳ מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דאיכא דמוקים סתם מתניתין כותיה בפרק יש מותרות. ואינו נראה לי זה הדוחק כלל דלא מיבעיא מעשר אלא אפילו תרומה אף על גב דאסירא לזרים ולא חזיא לאכילה אלא לכהנים ימכרנה לכהנים ויהיו הדמים שלו וכל שכן המעשר ואמאי תני יטלו בעל כרחו ואמאי אמר דשוייה עפרא בעלמא. אלא ודאי טעמא דמילתא לאו משום איסור זרות הוא אלא משום דהיא מתנות כהונה ומעשר הוא מתנות לויים והוא הדין נמי אם היה מעשר עני הוא מתנות עניים והילכך לא חזו אלא לכהנים וללויים ולעניים ולדידיה לא חזו לא לאוכלם ולא למוכרם מפני שהוא מחוייב ליתן אותם ואין לו עליהן אלא טובת הנאה הילכך אם אמר קונם כהנים ולויים אילו נהנין לי לא יתנם להם וגם לא יטלו בעל כרחו מפני שטובת הנאה ממון ונמצא שהן נהנין משלו שעדין יש לו טובת הנאה בהן שאם הוא אסור ליתנם לאלו יכול לתתם לאחרים אבל כשאסר כל הכהנים והלויים בהנאתו אסור לתתם לשום אחד מהן ונמצא שהפסיד טובת הנאה שהיתה לו עליהן והרי הן אצלו כעפרא בעלמא שלתתם לשום אחד מהן אי איפשר שנמצא מהנהו כשמקדים ונותן לו והוא אינו יכול ליהנות מהן מפני שאינן שלו והן מתנות כהונה ולוייה הילכך אם באים ונוטלין בעל כרחו אינן נהנין ממנו כלום שכבר הפסיד טובת הנאה שהיתה לו בהן אבל כשאמר כהנים ולויים אילו אינן יכולין ליטול בעל כרחו שעדין יש לו בהן טובת הנאה ונמצא שהן נהנין משלו וכשאסר את כולן בהנאתו כל הקודם לבוא נוטלן בעל כרחו ואינו יכול למונעו שכבר הפסיד טובת הנאה שבהן ואינו רשיי הוא לתתם לשום אדם והרי הן כלקט שכחה ופיאה שכל הקודם בהן זכה.
פיסקא: קונם שאני עושה אינו צריך להפר – פירוש: מפני שהיא משועבדת לו למעשה ידיה לפיכך אין הנדר חל ובריש פרק המדיר תנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל׳ יום יעמיד פרנס יתר מיכן יוציא ויתן כתובה. ומקשה בגמרא: וכיון דמשעבד לה היכי מצי מדר לה כל כמיניה דמפקע ליה לשיעבודיה והתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא כיון דמשעבדא ליה לאו כל כמיניה דמפקעא ליה לשיעבודיה הכי נמי כיון דמשעבד לה לאו כל כמיניה דמפקע ליה לשיעבודיה. ומהדר: מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך. ומקשה: ואם איתה לדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קונם שאני עושה לפיך אמאי אינו צריך להפר לימא מתוך שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה נעשה כאומרת לו איני ניזונת ואיני עושה. ומהדר: [לא תימא נעשה אלא אימא כאומר לה צאי מעשה ידייך במזונותיך – פירוש:]3 לא תימא נעשה אלא דוקא באומר לה שאף על פי שהוא רשיי לומר לה כל זמן שלא אמר לה לא חל הנדר ומתניתין דהמדיר4 בדאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ולפיכך הנדר חל ומתניתין דהכא בדלא אמר לה איני ניזונת ואיני עושה ולפיכך לא יחול הנדר ואף על פי שבכל שעה שרוצה היא יכולה לומר לו כך לא אמרינן יפר שמא תאמר לו כך ויחול הנדר שכיון שבעת הנדר לא אמרה לו והיא משעובדת לו תו לא חייל נידרא כל זמן שהיא תחתיו ואף על פי שחוזרת ואומרת לו ומפקעת שיעבודו לא חייל עלה נידרא שנדרה בעודה משועבדת לו ולא דמי למאי דאמר ר׳ יוחנן בן נורי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו דודאי לכשיגרשנה חייל נידרא אבל כל זמן שהיא תחתיו לא חייל דסתמא דאיתתא היא משועבדת לו כל זמן שהיא תחתיו ואין דרך האשה לומר לבעלה כן הילכך כשבטל לגמרי בטל כל זמן שהיא תחתיו אבל לאחר גירושין דמיפקע שיעבודיה חייל.
ר׳ עקיבה אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו – פירוש: בהעדפה פליגי ר׳ עקיבה ורבנן דרבנן סברי העדפה דבעל הויא בעבור מעה כסף שהוא נותן לה בכל שבוע והילכך לא חייל עלה נידרא דמשעבד׳ ליה ור׳ עקיבה סבר העדפה דידה הויא ולא משעבדא ליה והילכך חייל עלה נידרא ובריש פרק מציאת האשה אמרינן כי אתא רבין אמר בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל הויא כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק.
ר׳ יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו – פירוש: ר׳ יוחנן בהעדפה כרבנן סבירא ליה דבעל הויא ולא חייל נידרא עילויה כי היכי דלא חייל אמעשה ידיה אלא משום הכי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ורבנן ור׳ עקיבה אמאי לא חיישינן לגירושין אי אמרת משום דסבירא להו דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והא מעשה והעדפה עדיין לא באו לעולם וחייל נידרא אהעדפה לר׳ עקיבה ולרבנן דלא חייל כלל משום דמשעבדא ליה הא לאו הכי חייל אלמא כולהו סבירא להו כר׳ מאיר דאמר לקמן דמותר קדוש משום דמקדיש אדם דבר שלא בא לעולם וכיון דאמר מקדיש דבר שלא בא לעולם מה לי אם בא תחתיו מה לי אם בא לאחר גירושין אלא טעמא דידהו משום דקסברי כיון שהנדר אינו חל אלא לאחר גירושין אם כן אין זה דבר שבינו לבינה דודאי העדפה לר׳ עקיבה הויא בינו לבינה ומיפר לעולם אבל זה שאין הנדר חל אלא לאחר גירושין לא הוי דבר שבינו לבינה הילכך לא מצי מפר ור׳ יוחנן בן נורי סבר כיון דתחתיו נדרה לדברים שבינו לבינה הוי ומיהו כל זמן שעודה תחתיו אין צריך להפר משום דמשעבדת ליה אבל מיפר הוא משום גירושין.
ורמינהי המקדיש מעשה ידי אשתו כול׳ – עיין בקוטרסי בפרק אף על פי במהדורא קמא ובמהדורא בתרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דקנסוה״.
2 כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דקנסוה״.
3 כן הושלם (בכתיבה קדומה) בגיליון בכ״י ששון 557, וכנראה הושמט מעיקרא ע״י הדומות.
4 כן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דמהדיר״ עם סימן לתיקון.
הערות
Gemara
Peirush